מכעס למעש – אימון נוער ומשפחה , סיפור מהחיים

אוהד (שם בדוי), תלמיד תיכון ממרכז הארץ, הלך והסתגר עד שהפסיק ללכת לבית הספר. בשלב הזה פנתה אלי נגה (שם בדוי) אמו, כשהיא כבר מיואשת ומתוסכלת.

תמונת המציאות שגיליתי הייתה אכן מדאיגה. הנער הפסיק להיפגש עם חברים, נשאר כל היום בחדרו, והתקשורת היחידה שניהל הייתה דרך מסך המחשב.

למרות הכול, אוהד הסכים לפגוש אותי. כנראה שגם הוא הרגיש מצוקה. בפגישה הראשונה מצאתי נער עצוב, לחוץ ובעיקר מלא כעס. תחושות כאלה בדרך כלל אופייניות לגיל ההתבגרות, אבל אצל אוהד הכול היה מוקצן מאוד, כמו שבדרך כלל קורה אצל הילדים הרגישים במיוחד.

העובדה שהסכים להיפגש הייתה בשבילי סימן מעודד מאוד. בחיי הפרטיים והמקצועיים נוכחתי לדעת שנכונות לשינוי והידברות היא יותר מחצי הדרך לפתרון.

התחלנו להיפגש בתדירות של שלושה מפגשים שבועיים. את האמון ביססתי מולו בזהירות ובהדרגה. השתמשתי בגישת "אופני ההצלחה שלך" כדי ללמד את אוהד "לעשות סדר" בין כל הקולות הפנימיים שבערו בו, ולהבחין בין עולמו הפנימי לעולם המציאותי שבו הוא חיי.

עולם התנועה והדימויים שפתחתי בפני אוהד ריתק אותו ודיבר אליו (גלגל אחורי שמסמל הנעה או בלימה, גלגל קדמי שמסמל יכולת ניווט והצבת יעדים, והרוכב שמסמל את האחריות האישית על פי גישת "אופני ההצלחה שלך"). לאט לאט נפתח אוהד ושיתף אותי בעולמו הפנימי. במפגשים שלנו שילבנו פעילות גופנית אינטנסיבית בשטח, כמו למשל ריצות בחוף הים, מלחמות אגרופים, וטיולי אופניים. גיליתי ילד מקסים, רגיש ומלא תוכן וערכים.

במקביל ניהלתי מפגשי אימון עם הוריו. התברר לי שאמו התקשתה להציב לו גבולות, ואילו אביו הציב לו גבולות נוקשים מדי. הפער בין שני ההורים בלבל את אוהד ופגע בביטחון העצמי שלו. במפגשי האמון עבדנו על רכישת מיומנויות הוריות כמו עידוד, הכלה, הערכה וגמישות, לצד הצבת דרישות וגבולות בצורה המעוררת לפעולה ומעלה מוטיבציה במקום בצורה פוגענית ודורסנית. המפגשים עם ההורים הפכו עם הזמן למפגשים של כל המשפחה, ולאט לאט התחילו להיבנות מערכות יחסים טובות ובריאות יותר בין כל בני הבית.

השינוי החיצוני ניכר באוהד כבר מהפגישה השלישית. הוא התחיל להתלבש, לחייך, ולהיות מודע לעצמו. השינוי המשפחתי עזר לו לחזור ללימודים, לחדש קשרים חברתיים, ולאמץ לעצמו גישה חדשה בחייו ששמה דגש על עשייה, אחריות אישית ויוזמה.