כאשר פנינה יצרה איתי קשר, היא רצתה לבדוק אפשרות של ביסוס קשרי שותפות עסקית עם בתה, נעמה (כל השמות והפרטים המזהים טושטשו כדי לשמור על פרטיותם של המאומנים). האימון הוגדר כאימון אישי (ולא עסקי) לצורך הרחבת הקשר מקשר ראשוני של אם ובת, לקשר שמאפשר שיתוף פעולה יומיומי בעסק.

כבר במהלך הפגישה הראשונה היה ברור שמערכת התקשורת בין השתיים תהיה חייבת לעבור שינוי מהותי אם ברצונן להצליח במיזם. האם הייתה דומיננטית במידה מודגשת, ובאותה המידה הייתה הבת חסרת ביטחון ומרצה.

מערכת יחסים זוגית שלא מאפשרת לשני הצדדים לבוא לידי ביטוי בצורה שמספקת אותם תהיה ברוב המקרים חסרת עתיד. במקרה הזה המצב חמור אף יותר מכיוון שעלול להיגרם נזק לקשר המשפחתי ביניהן! כלומר, עלול להתרחש כאן הפסד כפול: כישלון השותפות העסקית, וגם פגיעה באחת ממערכות היחסים המשמעותיות והמורכבות ביותר שיש: יחסים בין אם ובת. הרגשתי שעלי לעשות הכול כדי לאפשר להן לקבל החלטה ממקום מיודע ושקול, ולא ממקום רגשי.

ביקשתי פגישה אישית עם נעמה, ללא נוכחותה של פנינה, מה שהתברר כצעד הנכון ביותר. בפגישה שיקפתי לה את תמונת התקשורת ביניהן בצורה ברורה אך ברגישות. נעמה, מצדה הודתה כי היא מאוד חוששת לאכזב את אמה. עוד אמרה שהיא רואה בה מודל חיקוי ושוקלת ללכת בדרכה. בנקודה זאת עצרתי אותה וביקשתי ממנה שתתמקד בעצמה בלבד, לא דרך העיניים של אמא שלה. ברגע הראשון היא הייתה מאוד מופתעת, וממש התקשתה להבין את ההפרדה.

מכאן, כאשר מודל "אופני ההצלחה שלך" משמש לנו קו מנחה, נגענו בנקודות שנעמה עד כה נמנעה מהן כמו למשל: ערכיה, כישרונותיה, שאיפותיה, רצונותיה – ממקום אישי ופרטי, שאינו מושפע מציפיות של גורמים אחרים במשפחה ובסביבה הקרובה.

נעמה הבינה מה בולם אותה (גלגל אחורי), היא הבינה מדוע אינה מצליחה לכוון את עצמה למקום שאליו היא באמת רוצה להגיע בחייה (גלגל קדמי), והחשוב ביותר, הבינה כיצד הזניחה את תפקיד הרוכב, ונמנעה מלקבל אחריות על הדרך שלה כאדם בוגר.

לאחר תהליך אימוני קצר, שתיהן קיבלו תובנות שאפשרו להן להגיע להחלטה ממקום שקול ואחראי. הן החליטו לחפש נתיבים אחרים של שיתופי פעולה, כאלה שלא יפגעו במערכת היחסים שלהן כאם ובת.

תמונת המציאות שגיליתי הייתה אכן מדאיגה. הנער הפסיק להיפגש עם חברים, נשאר כל היום בחדרו, והתקשורת היחידה שניהל הייתה דרך מסך המחשב.

למרות הכול, אוהד הסכים לפגוש אותי. כנראה שגם הוא הרגיש מצוקה. בפגישה הראשונה מצאתי נער עצוב, לחוץ ובעיקר מלא כעס. תחושות כאלה בדרך כלל אופייניות לגיל ההתבגרות, אבל אצל אוהד הכול היה מוקצן מאוד, כמו שבדרך כלל קורה אצל הילדים הרגישים במיוחד.

העובדה שהסכים להיפגש הייתה בשבילי סימן מעודד מאוד. בחיי הפרטיים והמקצועיים נוכחתי לדעת שנכונות לשינוי והידברות היא יותר מחצי הדרך לפתרון.

התחלנו להיפגש בתדירות של שלושה מפגשים שבועיים. את האמון ביססתי מולו בזהירות ובהדרגה. השתמשתי בגישת "אופני ההצלחה שלך" כדי ללמד את אוהד "לעשות סדר" בין כל הקולות הפנימיים שבערו בו, ולהבחין בין עולמו הפנימי לעולם המציאותי שבו הוא חיי.

עולם התנועה והדימויים שפתחתי בפני אוהד ריתק אותו ודיבר אליו (גלגל אחורי שמסמל הנעה או בלימה, גלגל קדמי שמסמל יכולת ניווט והצבת יעדים, והרוכב שמסמל את האחריות האישית על פי גישת "אופני ההצלחה שלך"). לאט לאט נפתח אוהד ושיתף אותי בעולמו הפנימי. במפגשים שלנו שילבנו פעילות גופנית אינטנסיבית בשטח, כמו למשל ריצות בחוף הים, מלחמות אגרופים, וטיולי אופניים. גיליתי ילד מקסים, רגיש ומלא תוכן וערכים.

במקביל ניהלתי מפגשי אימון עם הוריו. התברר לי שאמו התקשתה להציב לו גבולות, ואילו אביו הציב לו גבולות נוקשים מדי. הפער בין שני ההורים בלבל את אוהד ופגע בביטחון העצמי שלו. במפגשי האמון עבדנו על רכישת מיומנויות הוריות כמו עידוד, הכלה, הערכה וגמישות, לצד הצבת דרישות וגבולות בצורה המעוררת לפעולה ומעלה מוטיבציה במקום בצורה פוגענית ודורסנית. המפגשים עם ההורים הפכו עם הזמן למפגשים של כל המשפחה, ולאט לאט התחילו להיבנות מערכות יחסים טובות ובריאות יותר בין כל בני הבית.

השינוי החיצוני ניכר באוהד כבר מהפגישה השלישית. הוא התחיל להתלבש, לחייך, ולהיות מודע לעצמו. השינוי המשפחתי עזר לו לחזור ללימודים, לחדש קשרים חברתיים, ולאמץ לעצמו גישה חדשה בחייו ששמה דגש על עשייה, אחריות אישית ויוזמה.

]]> https://bikeupyourlife.co.il/2012/03/%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%95/feed/ 0